סבאג נ' משרד התשתיות/מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1.המבקש הוא הבעלים של חלקת אדמה שבאדמות הישוב מעיליה בגליל המערבי, בשלמות, כרשום בפנקסי המקרקעין: חלקה 19 בגוש 18639 בשטח של 416 מ"ר. החלקה נמצאת סמוך לכניסה אל הישוב מעיליה וממוקמת מצפון ובצמוד לכביש מס' 89. לצורך הרחבת הכביש הופקע חלק ממנה בשטח של 326 מ"ר, ובידי המבקש נותר שטח של 90 מ"ר. בשעתו, הייתה החלקה כולה נטועה עצי זית. כיום, לאחר הרחבת הכביש, מחזיק המבקש ביתרת השטח בו נשארו נטועים מספר עצים.

2.ההפקעה נעשתה על פי צו שהוצא לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943, כך שהיום הקובע להערכת הפיצויים ולצורך חישוב המגיע למבקש עקב ההפקעה הוא 1.8.1993.

3.המשיבה טענה תחילה כי עוד לפני שנים שולמו למבקש הפיצויים המלאים בגין הפקעת החלקה. הוברר כי הפיצויים שולמו רק עבור עצי הזית הנטועים בחלקה, ר' מסמך מיום 19.7.04, המדבר בעד עצמו. אף לאחר שהוברר הדבר לאור המסמך, וגם לאחר שהיה ברור כי פיצויים עבור הפקעת החלקה עצמה לא שולמו, לא נלאתה המשיבה מלטעון ולחזור ולטעון כי לא מגיעים למבקש פיצויים כלשהם, אם מחמת נזק ראייתי שנגרם לה ואם בגלל שיהוי, ואף לא ראתה לשלם למבקש את הסכום כי ראוי היה שיוכר על ידה כסכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת, כפי שהעריך שמאי מקרקעין מטעם המשיבה בחוות דעת מומחה מיום 22.4.13, בסכום של 7,420 ₪ ליום הקובע.

את כל הטענות הללו (התופסות 8 עמודים מתוך 11 עמודי הסיכומים מטעם המשיבה), אני דוחה. אין אלה טענות, אלא "תואנות", הכל במטרה לקפח את המבקש ולהימנע מלפעול כלפיו בהגינות וביושרה המתחייבים מגוף ציבורי כמו המשיבה. זהו המשך לשיטה שננקטה במקור, לטעון כאילו קיבל המבקש בעבר פיצויים עבור החלקה, בעוד שברור כי מה ששולם בעבר מתייחס לנטוע (עצי הזית בלבד). שמא תאמר כי טענה זו על מה ששולם נטענה בכנות? אני מסופק. חוסר תום לב זה מצד הנתבעת מודגש גם על ידי כך שאף בסיכומים בכתב שהיא הגישה בסיומו של ההליך, היא חזרה וטענה, טענת שווא, כי כביכול "הוכח ... כי המבקש קיבל פיצוי מלא בגין ההפקעה." (עמ' 9 לסיכומיה, בדפוס מודגש, שורה אחרונה).

כך או אחרת, לא שוכנעתי כי יש בכוחה של טענה פורמלית כלשהי אותה מעלה המשיבה כדי להביא למסקנה לפיה לא יקבל המבקש את מלוא הפיצויים ההוגנים עבור החלקה שהופקעה ממנו. הצדק אינו דורש זאת. כך גם הדין, וראוי היה שטענות אלו לא היו מועלות כלל.

4.שמאי המקרקעין מטעם המבקש, מר פהים מחול, ערך שומה מיום 24.2.12. הוא סבר כי יש לפצות עבור החלקה בשלמותה, כי היום הקובע לצורך הפיצויים הוא יום עריכת השומה, וכי הסכום המגיע למבקש אותו יש לשלם לו בגין החלקה עומד על סך של בסך 83,200 ₪.

לאור המחלוקת בין השמאים, מיניתי ביום 4.6.13 את שמאי המקרקעין מר דותן דרעי, להיות מומחה של בית המשפט "כדי שייתן הערכה בדבר סכום הפיצויים הראוי להשתלם עבור החלקה 19 בגוש 18638 ליום הקובע 1.8.93, בגין הפקעת החלקה ו/או כל חלק ממנה על פי (ה)צו שניתן על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל." צוין עוד הערכת השמאי תתייחס לקרקע בלבד, ללא המחוברים, שכן עבורם שולם הפיצוי, בנפרד.

5.חוות הדעת המפורטת והמנומקת של השמאי מר דרעי היא מיום 29.10.13. מר דרעי סקר בחוות דעתו את הנתונים הצריכים לעניין, והגיע למסקנה כי "נכון ליום הקובע החלקה הנדונה ממוקמת בקרבת שטחים בנויים/מיועדים לבנייה וגובלת בכביש 89 מצד אחד ומצד שני מושפעת מקו בניין של הכביש ומאוימת מאפשרות של הרחבת הכביש לכיוונה. נכון למועד הקובע לא הייתה וודאות מלאה (לפי התכנון שחל ערב ההכרזה) לאיזה כיוון יורחב הכביש. לאור מיקומה של החלקה בקרבת שטחים מפותחים ושטחים לבניה מחד ולאור האיום התכנוני אשר רבץ על רכיב פוטנציאל הקירבה לפיתוח מאידך ניתן לקבוע כי שווי מ"ר קרקע הינו בגבולות 55-65 שח/מ"ר קרקע." (ס' 11.1 לחוות דעתו).

כמו כן התייחס השמאי מר דרעי לפגיעה ביתרת שטח החלקה, וציין: "ההפקעה הותירה חלק קטן מהחלקה הן מבחינה אבסולוטית (90 מ"ר בלבד) והן מבחינת אחוזי ההפקעה (78% הפקעה). מכאן הגעתי למסקנה המתבקשת כי לאור ייעוד יתרת החלקה והצורה נוצרה גם לנותר פגיעת שווי מלאה ויש להפקיעו. כבקרה לקביעתי זאת, יצוין כי כבר כשנה וחצי לאחר המועד הקובע (כבר בחודש 1.1995) הופקדה תכנית ג/797 אשר בה כלולה החלקה במלואה ביעוד דרך."

מר דרעי קבע בחוות דעתו כי כאשר מחשבים את שיעור הפיצויים מן המטר הראשון המופקע, זכאי התובע לפיצויים בסכום של 24,960 ₪, זאת לפי 60 ש"ח למטר מרובע, ולפי שטח כולל של כל החלקה - 416 מ"ר.

6.לאחר ריכוז מירב המאמצים בהעלאת טענות שמוטב היה לו לא היו נטענות כלל, פירטה המשיבה בעמ' 10 של סיכומיה טענות מספר לפגמים שלטענתה נפלו בחוות דעתו של מר דרעי, וביקשה כי אסתמך על חוות הדעת של השמאי מטעמה, שהציע לשלם למבקש, כאמור לעיל, סך של 7,420 ש"ח.

7.כאשר ממנה בית המשפט מומחה מטעמו להגיש לו חוות דעת המיוסדת על מומחיותו וניסיונו, חזקה היא כי המומחה הוא בעל ידע, ניסיון ומומחיות הנוקט נייטראליות כשליחו וכידו הארוכה של בית המשפט, כך שחוות דעתו תעמוד ותהיה בעלת משקל ראוי, בפני בית המשפט ובפני הצדדים. כמובן, יכולים הצדדים לחלוק על האמור בחוות הדעת, ובמקרים נדירים, שלא כבענייננו, יכול שהיא כוללת טעות קיצונית המצדיקה שלא להסתמך עליה גם בלא שהמומחה נחקר על הכתוב בה. אך ברגיל, שעה שאף אחד מבעלי הדין אינו מבקש לחקור את המומחה של בית המשפט על חוות דעתו, מתבקשת המסקנה כי בית המשפט יכול לסמוך ידיו עליה, וללכת על פיה, בפוסקו במחלוקת שבפניו.

החשוב במקרה שלפנינו הוא כי המשיבה לא ביקשה לחקור את המומחה של בית המשפט על חוות דעתו, שעה שמדובר בחוות דעת מפורטת ומנומקת, אותה יכול בית המשפט לאמץ. אני מחליט על כן, לאור כל האמור, לסמוך את ידי על חוות דעתו של המומחה מר דרעי, ואיני רואה כי עומד בפני טעם בעל משקל מספיק להעריך אחרת מכפי שהוא קבע.

8.אין כל סיבה שלא לפסוק למבקש את הפיצויים מן המטר הראשון המופקע (ראה פרשת רוטמן - ע"א 8622/07 מיום 14.5.12). כך גם לגבי יתרת שטח החלקה שהפגיעה בה אנושה.

9.לאור כל האמור, אני קובע כי המשיבה תפצה את המבקש בגין הפקעת החלקה כולה, כך שהצו יחול גם על יתרת השטח שנפגע שגודלו 90 מ"ר. אפשר שהמבקש זכאי עוד לפיצויים עבור עצי הזית שביתרת השטח, אך עניין זה לא הוברר עד תום, ולפיכך אני נמנע מלזכותו בפיצוי זה.

10.המשיבה מחויבת בזה לשלם למבקש כפיצויים עבור החלקה את הסך של 24,960 ₪ בצירוף ההפרשים המתחייבים בגין הסכום האמור לפי הדין, מן היום הקובע, 1.8.93 עד היום, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ואילך. היא תשלם למבקש גם את אגרת המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמה עד להחזר. איני מזכה את המבקש בשכרו של שמאי המקרקעין מטעמו, באשר היא אינה מעריכה את המגיע למבקש, ליום הקובע.

לסכום של 24,960 ₪ יווסף תשלום עבור שכר טרחת עו"ד, על פי 20% מן הסכום המתקבל לתשלום בפועל, בעקבות פסק הדין.

המגיע ישולם לידי ב"כ המקש, עו"ד וקים.

מזכירות: נא להמציא את פסק הדין לצדדים, באמצעות מערכת נט המשפט.